האוצר

החודש האחרון התאפיין בהרבה מזגן ובכתיבה מייאשת של עבודות סמינריוניות שגזלו את כל ימי ולילותי. דבר מייאש זה לקום בבוקר ולעסוק בחיפוש מקורות ביבליוגרפיים עד אין סוף, אך בתוך כל התסכול הזדמן לידי אוצר. כבר סיפרתי כי אני אוהבת לבלות שעות רבות בחיפוש גזרות וינטג' באינטרנט וכאחת כזו, ירושה של ערמת גזרות משנות השישים והשבעים היא אוצר של ממש.

אמא שלי התקשרה ואמרה לי שמחכות לי אצלה גזרות. לא תארתי לעצמי את גודל העניין ולמרות הפנטזיה ניסיתי לעצור את ההתלהבות עד שאראה במה מדובר. והנה, חיכתה לי שקית ענקית שבתוכה עשרות גלילי חוטים, מכל צבע שרק אפשר לדמיין, תיק וינטג' חמוד, אבזמים לחגורות, כל מיני חלקים לא ברורים למכונת התפירה ולא פחות מ 17 גזרות וינטג' אותנטיות.

את האוצר קיבלתי מאיטה, שהיא אמא של ציפי, חברה של אמא שלי (שגם אמא שלי היא ציפי). כמה ימים אחרי שקיבלתי את האוצר הצטערתי לשמוע שאיטה נפטרה ארבעה חודשים לפני גיל 99. הפוסט הזה מוקדש לה ולפיסת הירושה שהועברה אלי. תודה לציפי, לאמא שלי ולאיטה זכרונה לברכה.

והנה לפניכם האוצר שקיבלתי:

לעולם לא אתקע יותר בלי צבע מדיוק לבד

תיק ערב שכבר קיבל מחמאות

אחרי שגיליתי את הבטיסט אני יכולה להכין לי כמה חגורות

רגליים, סיכות, קופסא מגניבה ועוד כמה חוטים

הגזרות. אבל זה כבר לפוסט הבא...

בפוסט הבא אציג את הגזרות החדשות לפי שיטת המיון המתוכחמת שלי...