מוזה

בד "שנאל" לחצאית שעוד מחכה בשקית

לאחרונה התגנבו אלי מחשבות חדשות על הבגדים שלי. כמה פרויקטים של תפירה נזנחו בשלב הרוכסן והמכפלת ויש גם בד שמחכה בקוצר רוח בשקית להפוך לחצאית.

נורא בא לי להגיד שלא היה לי זמן – אבל אם אני לא אקח את הזמן איך יהיה לי זמן? אני נוטה לחשוב ששעות עבודה ארוכות פשוט הסיחו את דעתי מהתפירה ומהכתיבה.

הרצון לכתוב והרצון לתפור הם, כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, הדרך שלי להגדרה עצמית וליצירתיות. ובשביל להיות יצרתית צריך מוזה. בקולנוע אנחנו קוראים לזה פרמיס שהוא הדבר (שיכול להיות כל דבר) שיצית את הדמיון ויתניע את הכתיבה, תפירה או כל מעשה אחר של יצירת "יש מפרמיס".

הבד של ג'קט מ"אסתר וינטג'"

והדוגמא הטובה ביותר שיש לי היא מה שהביא אותי להתחיל מחדש לכתוב ולעדכן את הבלוג. אתמול, יום שישי, בשעה שלוש, כמה דקות לפני סגירת החנויות, בדרכי הביתה טיילתי לי ברחוב שנקין ושלט קטן משך את תשומת ליבי "קומה שנייה, חיסול, אסתר וינטג'". ואכן עלינו לקומה שנייה (כן, גררתי את ישי איתי) ועברנו דרך משרד אודישנים ומשרד של חסידי ברסלב ונכנסנו לסטודיו קטן שמחסל מלאי של בגדי וינטג' של מעצבים. ואני חגגתי, איך חגגתי. בתור אחת ששונאת שופינג ומדידות, מדדתי כל דבר שנראה במידה שלי. כל חצאית 50 שקל וכל ג'קט 50 שקלים.

בד של חצאית פליסה לבנה מ"אסתר וינטג'"

מכיוון זה לא בלוג אופנה אלא בלוג תפירה אניח לקנייה המטורפת של אתמול ורק אציין שזה פתח את הראש והושיב את הטוסיק ליד המקלדת.

עוד מוזה מדהימה ומבלבלת המתניעה פרויקט תפירה הוא טיול בנחלת בנימין. נחלת בנימין הוא כמו לונה פארק בשבילי אבל אין מפה של האטרקציות וכל גלילי הבד הנערמים בחנויות מקשים מאוד על הבחירה. סיבוב לא מתוכנן יכול להיות השראה מדהימה ולמלא את הראש ברעיונות אבל כשאני באה לקנות בד אני נוטה להגיע לנחלה עם רעיון כללי הבד שאני מחפשת ואיזו גזרה אני הולכת לתפור (וכמובן רשימת מידות וסדקית מפורטת).

חצאית צמר עם קרושה - אם זה לא השראה אז מה כן?

בנחלת בנימין, בחלק של המדרחוב, יש כמה סוגי חנויות. הראשונים הם אלו שהבדים נשפכים אל הרחוב וכל כמה זמן רואים מישהו שכל הערמה מתמוטטת עליו. אלו בדרך כלל יציעו הכל ב 15 ₪ והמבחר משתנה רק מעט בין החנויות השונות. יש את החנויות של הבדים הלבנים, שהם כמובן לשמלות כלה והמחירים בשמיים. עם זאת, שווה להיכנס ולמשש את הבדים ולהסתכל עליהם מקרוב – זהירות, בידיים נקיות, זה בכל זאת לבן.

בין לבין, נמצאות חנויות שמביאות דברים מיוחדים. בדרך כלל כל חנות מביאה ממדינה אחרת: איטליה, הודו, ספרד... ביניהם שתיים מהאהובות עלי: קשי וקטיפה כחולה. שם המחירים יכולים להיות 35 – 70 ₪ למטר. לפעמים יש דברים יקרים יותר.

לסיום – אני ממליצה אחרי קניית הבד על חנות הסדקית ברחוב רמב"ם (אחת הפניות מהנחלה). אני לא יודעת איך קוראים להם אבל יש להם כניסה מאוד צרה מלאה בכפתורים וחדר נוסף ליד הקופה. תמיד יש שם תור ארוך מאוד.

הבד של שמלת ג'אמפר שמחכה למכפלת. הבד מ"קטיפה כחולה"