הכל התחיל כשקיבלתי שובר מתנה לאחת מרשתות האופנה הגדולות. הלכתי לחנות ומדדתי את כל השמלות בחנות. שום דבר לא התאים למידת החזה שלי (שהיא מעל C). חשבתי שאחזור בעונה הבאה לקולוקציה חדשה. חזרתי לחנות עוד פעמיים ושום דבר לא התאים.
לצאת לקניות היה בשבילי מאז ומתמיד מסע של פשרות. הגזרה נכונה אבל הבד מכוער, הבד יפה אבל הבגד זקן מדי או צעיר מדי. המידות משתנות בכל חנות ואף פעם זה לא יושב כמו שצריך.
לפני כשנה התחלתי להיות אובססיבית לגבי האופנה האמריקאית של שנות החמישים והשישים. אני יודעת שעניין הרטרו אינו המצאה פרטית שלי וזהו טרנד כבר כמה שנים אבל לי היו שתי סיבות פרטיות לאובססיה. הראשונה עוסקת בקצת היסטוריה משפחתית. סבי זכרונו לברכה היה חייט מדופלם ואימי תמיד לבשה את מיטב האופנה. הוא היה תופר עבורה את כל בגדיה ישר מהמגזינים הנחשבים בשנות השישים. ובתמונה משמאל אפשר לראות אותה בשמלה המזומברת לצד מיטב האופנה של שנות השבעים.
הסיבה השנייה היא קונקרטית יותר והיא מבנה הגוף שלי. אם היום הבגדים מיועדים לבחורות צרות, קטנות וחסרות חזה אז בשנות החמישים והשישים האדירו את מבנה הגוף המכונה שעון החול. נחשתם נכון, זה מבנה הגוף שלי. מותניים גבוהות וצרות וחזה שופע, מידה 38. לא מתאים לגזרת מכנסיים נמוכה וגב חשוף. לכמה מכן זה נשמע מוכר??
לשמחתי הרבה גיליתי עולם שלם של חנויות אינטרנטיות המוכרות גזרות וינטג', בעיקר אמריקאיות. אבל זה עוד קצת מוקדם. כמה שרציתי להתחיל ישר בגזרות שמעניינות אותי לא הייתי מוכנה להשקיע כסף בלי לדעת אם אני אוהבת את התפירה וגם... בלי שיש לי מכונת תפירה...
באחד מימי השישי אצל הורי הוצאנו ממעמקי המחסן את מכונת התפירה שהייתה שייכת לסבא שלי ולאחר מכן של אמא שלי. מצבה היה נפלא להפליא. בתוך הארון מצאנו חתיכת שמלה שאמא שלי הפסיקה לתפור באמצע. זו השמלה האחרונה שתפרה. היא זהתה אותה מהתקופה שהיתה בהריון איתי. לא הופתעתי לשמוע שהיא הפסיקה לתפור כאשר נולדתי מכיוון שמעולם לא ראיתי את המכונה הזו עובדת.
שמתי את המכונה אצל מתקן מכונות תפירה ולאחר כמה ימים הוא הודיע לי שהיא מוכנה ואפילו לא היה צורך ביותר מדי עבודה. את ימי ההמתנה למכונת הכביסה העברתי בחיפוש אחר גזרה חינמית שממש בא לי לתפור. אין לי מוטיבציה להכין דברים בשביל אימון או למידה. אני תופרת רק דברים שאני רוצה ללבוש. בחיפוש הזה נתקלתי בכמה אתרים מרכזיים שהפכו להיות חלק מרכזי מעולם התפירה שלי ועל כך בפוסטים הבאים. אבל באתר של בורדה נתקלתי בגזרה הקרובה מספיק למה שאני אוהבת.
בפוסט הבא אספר על עשיית השמלה הראשונה שלי אבל אתן טיזר קטן. היה אז קיץ והשמלה נראתה לי שימושית מאוד אבל הקיץ עבר וחלף והשמלה היתה מוכנה רק באמצע החורף..
בנתיים תוכלו להציץ בגזרה ואולי אפילו להכין אחת לכבוד הקיץ שכבר הגיע:
coffee date dress multisize sample
לצאת לקניות היה בשבילי מאז ומתמיד מסע של פשרות. הגזרה נכונה אבל הבד מכוער, הבד יפה אבל הבגד זקן מדי או צעיר מדי. המידות משתנות בכל חנות ואף פעם זה לא יושב כמו שצריך.
הסיבה השנייה היא קונקרטית יותר והיא מבנה הגוף שלי. אם היום הבגדים מיועדים לבחורות צרות, קטנות וחסרות חזה אז בשנות החמישים והשישים האדירו את מבנה הגוף המכונה שעון החול. נחשתם נכון, זה מבנה הגוף שלי. מותניים גבוהות וצרות וחזה שופע, מידה 38. לא מתאים לגזרת מכנסיים נמוכה וגב חשוף. לכמה מכן זה נשמע מוכר??
לשמחתי הרבה גיליתי עולם שלם של חנויות אינטרנטיות המוכרות גזרות וינטג', בעיקר אמריקאיות. אבל זה עוד קצת מוקדם. כמה שרציתי להתחיל ישר בגזרות שמעניינות אותי לא הייתי מוכנה להשקיע כסף בלי לדעת אם אני אוהבת את התפירה וגם... בלי שיש לי מכונת תפירה...
באחד מימי השישי אצל הורי הוצאנו ממעמקי המחסן את מכונת התפירה שהייתה שייכת לסבא שלי ולאחר מכן של אמא שלי. מצבה היה נפלא להפליא. בתוך הארון מצאנו חתיכת שמלה שאמא שלי הפסיקה לתפור באמצע. זו השמלה האחרונה שתפרה. היא זהתה אותה מהתקופה שהיתה בהריון איתי. לא הופתעתי לשמוע שהיא הפסיקה לתפור כאשר נולדתי מכיוון שמעולם לא ראיתי את המכונה הזו עובדת.
בפוסט הבא אספר על עשיית השמלה הראשונה שלי אבל אתן טיזר קטן. היה אז קיץ והשמלה נראתה לי שימושית מאוד אבל הקיץ עבר וחלף והשמלה היתה מוכנה רק באמצע החורף..
בנתיים תוכלו להציץ בגזרה ואולי אפילו להכין אחת לכבוד הקיץ שכבר הגיע:
coffee date dress multisize sample
האופנה האמריקאית היא סיבה נהדרת לאובססיה.
השבמחקיש כאלה שחושבים שמילאנו היא בירת האופנה העולמית,
אבל יש משהו באופנה של פעם שמרגישה יותר עכשווית מאי פעם.
אולי זאת רק אני, אז אשמח לשמוע את תגובתך ומה את חושבת.