אז ייקח קצת זמן עד שאגיע לכתוב על הפרויקט הנוכחי שלי. בנתיים יש עוד כמה בגדים ו"שונות" שתפרתי ואני רוצה לסקר פה בבלוג והם יעלו להם אחד אחד במהלך השבועות הבאים.
פרויקט התפירה שהיה לאחר השמלה מהפוסט הקודם היה פרויקט קטן שלא דורש הרבה הסברים והסיפור מאחוריו הוא פרקטי כמעט לגמרי וגם לא מתייחס כל כך לאופנה. על כן, בפוסט הזה בחרתי להציג את החשיבות שיש בעיניי לתפירת הבגדים שלי בעצמי ועל הקשר בין אופנה ונשיות. אז ברשותכם כמה מילים לפני שאציג את כוכבת הפוסט.
אז אני אישה תופרת, בעיקר בגדים שמאפיינים את שנות החמישים והשישים בארה"ב ויודעת גם לאפות דברים יחסית מורכבים. יש ניחוח של עקרת בית טובה מכל העניין הזה. אז זהו – שלא כל כך.
לגברים (שאני מאוד אוהבת ועם זאת לא כל כך מבינה..) אין הרבה מאוד אופציות ללבוש מתוחכם. חליפה או, לנועזים יותר, חליפה עם טוויסטים קטנים. במילים אחרות – מדים. לנו, הנשים, יש עולם שלם שמאפשר לנו ביטוי עצמי – אופנה. אבל מבחינתי יש שני סוגים מאוד שונים של אופנה.
האחד, נמצא בכל מקום. בחנויות, בשלטי החוצות, בפרסומות, בסרטים, בעיתונים, בסלבריטאים. הסטיליסטים יודעים להגיד לנו מה "נכון" ומה "לא נכון" ומהו צו האופנה. ממשטרים את ההופעה שלנו למה שנכון וצריך להראות.
הסוג השני של אופנה מתייחס לאינדבידואליות. לא רק להעדפות האופנה והסגנון אלא גם כהכרה בעובדה שכל גוף הוא ייחודי ודורש את המידה וגזרה שלו. יש בעייני קשר בין הייחודיות של הגוף והייחודיות של הרוח. בסדרות וסרטים שהאופנה היא מרכיב חשוב (למשל "מד מן" ו"סקס והעיר הגדולה") הבגדים שנבחרים לדמויות מהוות מרכיב חשוב בעיצוב דמותן ולא סתם שמעצבות הבגדים בתוכניות כאלו זוכות בפרסים.
אני הרגשתי שיש בי יותר מאשר הבגדים על הקולב בחנות ושזה מספיק חשוב ללמוד לתפור ולהשקיע בכך שעות רבות בשביל להלביש את עצמי.
הפנייה (אחרונה) היא למושג DIY – Do It Yourself. מונח שמתייחס לא רק להום סנטר אלא גם לתרבות לא מיינסטרימית שמייצגת אקטיבזים חברתי, מוזיקה עצמאית, אומנות וקולנוע. תפירה מייצגת עבורי מקום לאינדבידואליות ואפשרות בחירה.
ובנימה אופטימית זו... אני מציגה את בת חסותי לאינדבדואליות ולהתנגדות למוצרים שמחירם גבוהה מדי – בלה.
לא מצאתי גזרה פשוטה וחקרתי תמונות של מוצרים קיימים. הוצאתי מהארון חצאית צמר שקניתי לפני שנים בתאילנד ומעולם לא לבשתי והכנתי בעצמי גזרה. תוך כמה שעות בלה קיבלה מעיל סגול אלגנטי שבקצה שלו פשוט השתמשתי בתחתית של החצאית הקיימת.
בלה גדלה יותר מהמצופה ובקצב מפתיע. לאחר כחודשיים המעיל כבר לא התאים והכנתי לה מעיל חדש מחצאית נוספת שקניתי בתאילנד ולא לבשתי. המעיל השני היה פחות מוצלח אבל לפחות קצת השתכללתי והשכלתי לתפור את הצדדים ביחד עם החגורה למראה מהוקצע יותר. בנוסף, הארכתי את הצדדים כדי להגן על הבטן קצת יותר טוב מהקור.
בפוסט הבא – שמלה מתנה ליומולדת שלוש של יהב. גזרה חינמית ששונתה למידות של יהב בעזרת הגיון, תוכנת אילוסטריטור ובעלי האדריכל.
צ'או בלה!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה