גזירין = גזרה + מגזין

לפני כמה חודשים אמא שלי קנתה לי במתנה את המגזין "גזרה עולמית", מגזין הגזרות העיברי הראשון. כמה חודשים לפני כן, שוש קנתה לי במתנה גיליון של "בורדה", מגזין הגזרות הותיק והמוכר.

אני אהיה גלויה כבר עכשיו – אני לא אוהבת מגזינים של גזרות. למען האמת אני לא אוהבת מגזינים בכלל. אני זוכרת שהייתי מנויה על "מעריב לנוער" כשהייתי ילדה. גם אז הייתי מאוד מתרגשת כשהוא הגיע בדואר, מבלה עשר דקות לראות מה הגיליון טומן בחובו, עוד חצי שעה לקרוא את שני הדברים היחידים שמעניינים אותי ומשם נותר רק לצפות לגיליון הבא. אני חושבת שהצפייה הייתה לקבל משהו בדואר שממוען אלי והמיסתורין שיש באריזה הסגורה ולא המגזין עצמו.

יוצא לי לעיין במגזינים בתור (לרופא שיניים, במספרה..) אבל אני לא מנויה על מגזינים ולא מחבבת אותם. אני חושבת שזה קשור לעובדה שמגזין, גם אם הוא מגזין נישה כמו בורדה, צריך להתאים את עצמו לטעמם של כמה שיותר קוראים ומה שנותר, לאחר ניפוי של כל מה שלא מעניין אותי, זו כתבה אחת אולי שתיים וזה לא שווה את המחיר וכמות הנייר שמושקעת בו.

האוצר 2

הפוסט הזה מוקדש להצגת ומיון הגזרות מהאוצר. הבטחתי שיטת מיון מתוכחמת? אז היא לא כל כך מתוכחמת אבל בכל זאת - הנה היא:

1. "מפעילות את הדימיון". הכוונה היא שהן מוזרות אך ברור שיש סיפור מאחורי ההחלטה לקנות אותן:

האוצר

החודש האחרון התאפיין בהרבה מזגן ובכתיבה מייאשת של עבודות סמינריוניות שגזלו את כל ימי ולילותי. דבר מייאש זה לקום בבוקר ולעסוק בחיפוש מקורות ביבליוגרפיים עד אין סוף, אך בתוך כל התסכול הזדמן לידי אוצר. כבר סיפרתי כי אני אוהבת לבלות שעות רבות בחיפוש גזרות וינטג' באינטרנט וכאחת כזו, ירושה של ערמת גזרות משנות השישים והשבעים היא אוצר של ממש.