אני אהיה גלויה כבר עכשיו – אני לא אוהבת מגזינים של גזרות. למען האמת
אני לא אוהבת מגזינים בכלל. אני זוכרת שהייתי מנויה על "מעריב לנוער" כשהייתי ילדה. גם
אז הייתי מאוד מתרגשת כשהוא הגיע בדואר, מבלה עשר דקות לראות מה הגיליון טומן
בחובו, עוד חצי שעה לקרוא את שני הדברים היחידים שמעניינים אותי ומשם נותר רק לצפות
לגיליון הבא. אני חושבת שהצפייה הייתה לקבל משהו בדואר שממוען אלי והמיסתורין שיש
באריזה הסגורה ולא המגזין עצמו.
יוצא לי לעיין במגזינים בתור (לרופא שיניים, במספרה..) אבל אני לא
מנויה על מגזינים ולא מחבבת אותם. אני חושבת שזה קשור לעובדה שמגזין, גם אם הוא
מגזין נישה כמו בורדה, צריך להתאים את עצמו לטעמם של כמה שיותר קוראים ומה שנותר, לאחר
ניפוי של כל מה שלא מעניין אותי, זו כתבה אחת אולי שתיים וזה לא שווה את המחיר
וכמות הנייר שמושקעת בו.
כשקיבלתי את הבורדה משוש התלהבתי לראות איך זה עובד, מה יש שם וכיצד
פועלת המסורת המפוארת הזו שנקראת "בורדה". עיינתי במגזין שעות. קוראת את
ההוראות, מסתכלת על הדגמים, מהופנטת מהגיליונות עם עשרות הקווים שהם לכשעצמם מלאכה
מדהימה. אבל לקח לי כמה חודשים להבין שאין דבר שבוער לי לתפור מהמגזין.
הגזרות בבורדה הן מאוד שמרניות, העיצוב הוא בסיסי לעומת ההוראות
המסובכות וכמות החומרים הנדרשים. אם בחנות בגדים אני יכולה להתפשר על בגד שאינו
בדיוק מה שאני רוצה, בתפירה לא אטרח לעבוד שבוע שלם על בגד שאני לא סגורה עליו.
מעבר לכך – מה הטעם? כל הדרייב שלי הוא ליצור בדיוק את הבגד עליו אני חולמת.
דבר דומה קרה לי עם "גזרה עולמית". הייתי סקרנית מאוד, תחום
התפירה הביתית בארץ לא מפותח כמו זה שבחו"ל ושמחתי מאוד לראות אותו מתפתח
בדמות מגזין תפירה. אני מסתייגת מראש מהביקורת שלי על המגזין כי לא תפרתי ממנו דבר
אבל יש בו הרבה דברים שלדעתי דורשים שיפור.
דבר נוסף הוא שהגזרה עצמה מגיעה בנפרד, דפים ענקיים (A0) על נייר רגיל ולא נייר פרגמנט (כמו בגזרות
מחו"ל) המודפסים משני הצדדים. בגלל שהנייר הוא רגיל הוא מתקפל בצורה מגושמת
ואין דרך לשמור אותו בצמוד למגזין עצמו (אני קניתי מעטפה גדולה מאוד כדי להחזיק
אותם יחד). עם זאת, יותר קל להעתיק מנייר רגיל מאשר מנייר פרגמנט.
כמו שחשבתי על "מעריב לנוער" ועל "בורדה" גם
"גזרה עולמית" מנסה למשוך קהל כמה שיותר גדול ועל כן הגזרות הן גם לנשים
ולגם לילדות, גם למתחילות וגם למתקדמות. והשאלה מה לתפור מתוך המבחר מתמצאת לכדי דמוגרפיה
של גיל ויכולת ולא לפי שיקולים עיצוביים כגון "אני מתה על החולצה הזו"
או "המכנס הזה הוא בול למבנה הגוף שלי".
אני בנתיים מסודרת עם הגזרות שיש לי ונראה לי שאמשיך וארכוש גזרות
בודדות.
עד השבוע הבא אני מקווה לסיים (אם אלי הסמינריונים ירצו) שמלה יומיומית שמחכה רק לריץ'רץ' ומכפלת וגם להתחיל שמלה לחתונה של עדי.
עד השבוע הבא אני מקווה לסיים (אם אלי הסמינריונים ירצו) שמלה יומיומית שמחכה רק לריץ'רץ' ומכפלת וגם להתחיל שמלה לחתונה של עדי.
מחכים לקרוא עוד את הפוסטים המצויינים שלך.
השבמחקאיזה כיף לקבל הצצה מתוך מגזין כזה מיוחד!
השבמחקעבודה מרשים עושים האמריקאים ואת יותר בכך שאת
מביאה לנו את התרגום!
לא רק המילולי והשפתי גם ברמת העבודה המוגמרת בשטח וזה
מעורר השראה והערכה אז תודה ענקית