חילוץ והצלה

אז לפני שניגשתי לפריט האופנה הבא שלי, השמלה עם הכפתורים, נחתו עלי כמה פרויקטים מאתגרים. באחד הימים צעדתי הביתה מהאוטובוס ונופפתי כהרגלי לשלום לכל בעלי החנויות בשכונה, האחרונה שבהן היא התופרת שנמצאת ממש מעבר לפינה מהבניין בו אני גרה. לפתע הבנתי שעד כה לא עלה בדעתי שלא אזדקק יותר לשירותיה. לא קישרתי את העובדה שאני יודעת להפעיל מכונת תפירה עם העובדה שאין צורך יותר לשלם על הצרה או מכפלת. אני יודעת שברוב הפעמים לתפור שמלה יותר זול מלקנות אחת אבל לא חשבתי שהאפשרות שלי לחסוך היא כה רחבה. 

הגעתי הביתה והוצאתי מהארון זוג מכנסיים של דפנה לוינסון שקניתי לפני שנתיים וכמעט לא לבשתי כי בחזית שלהן היה מין אלמנט מוזר (אני חושבת שקוראים לזה מכנסי עטלף) שעיוות לי את כל הגוף. אני מאוד אוהבת את המכנסיים שלה אבל עשיתי טעות מרה עם הזוג הזה. באותו ערב, מול הטלוויזיה ישבתי ופרמתי, חשבתי, היססתי. אבל בסופו של דבר הצלתי זוג מכנסיים חדש כמעט לגמרי. איזה כיף – מכנסיים חדשות.

אני אקפוץ קצת בזמן לשבוע האחרון שהוצאתי מהארון שמלה בת עשר שנים שקניתי בשוק הפשפשים והייתה לי לבגד בית נעים בימי קיץ חמים במיוחד. הבד כבר כל כך דק משנים רבות של שימוש שבקיץ זה תענוג גדול ללבוש את הסמרטוט הזה. הקרס (בקצה של הריצרץ) נפרם ובאחד הצדדים נפרם התפר כמעט עד לקו התחתונים.





שמתי את השמלה ליד מכונת התפירה ואליה הצטרפה חולצה של בעלי. כל פעם שהוא לובש את החולצה הזו אניאומרת לו שזה נראה לא טוב כי החולצה בגזרה מאוד רחבה ולא יושבת יפה על הגוף. הוא החליט שאם אני חושבת ככה ויש לי מכונת תפירה כדאי שאתקן את החולצה הישנה. וכך גם היא נוספה לערימה. 

הדבר האחרון ש"הצלתי" הן האחיות שלי שבכל פורים נדרשות לשתי תחפושות מאוד ספציפיות מילדיהן. האופציות הן להשקיע המון המון כסף בחנות תחפושות או להכין בעצמן ולהשקיע המון המון זמן. והנה יש את הדודה, שלמדה לתפור ("למה את צריכה את זה?") ואין לה ילדים לדאוג לתחפושות. הן היו עדינות וכל אחת בקשה עזרה רק בתחפושת אחת.

הדר התחפשה להאנה מונטנה (שעד אז לא ידעתי מי היא בכלל). תפקידי היה לתפור לה חולצה מזוברת ורודה (מהמילה זברה – עוד משהו שלא הכרתי) ולקשט לה את הז'קט בהמון דברים נוצצים וצבעוניים. לא מצאתי בד כמו שרצתה והיא היתה צריכה להסתפק בבד שבתמונה.

האתגר בתחפושת של הדר היה לתפור שרוולים שזה משהו שלא עשיתי עדיין. ביקשתי מאחותי חולצה ישנה של הדר שאוכל לפרק ולהוציא ממנה את הגזרה. קיבלתי חולצת טריקו מעוותת לחלוטין ולקח לי שתי גזירות (מזל שהיה לי מספיק בד) להבין שהחלקים של השרוול אמורים להיות סימטריים. אחר כך נתקלתי בבעיה שהקוטר של השרוול היה רחב יותר מהקוטר שהיה בגוף החולצה. הייתי יצירתית ויצרתי שרוולים שתפוחים בחלקם העליון. דבר שאימצתי אחר כך גם לשמלת ליל הסדר שלי.

עומר התחפש לדרקולה ותפקידי היה לתפור לו וסט קטן וגלימה. בתחפושת של עומר הייתי מאוד יצירתית. בשביל הוסט ביקשתי מאחותי להביא טישרט שחורה. גזרתי לה את השרוולים ותפרתי את העודפים. גזרתי את המפתח מקדימה וסגרתי את החתך עם פס אדום. סגרתי את הוסט עם תיק תק. הכנתי צווארון ששרטטתי ביד חופשית ולאחר שהפכתי אותו הוא היה תפוח והחלטתי לא לגהץ כי זה ממש מגניב (אחותי בתגובה – "זה נראה כמו ליצן". אני – "אז תגהצי"!! – לא גיהצה בסוף...). 

גם בגלימה ניסיתי להיות מקורית. הכנתי את הרצועה שקושרת את הגלימה וחתיכת בריסטול בשביל שהצווארון יעמוד ואז חתכתי את הבד פעם באדום ופעם בשחור. תפרתי הכל ביחד (עם הרצועה והקרטון בפנים) – את המכפלת עשיתי כמו דם נוטף כי חששתי שזה יראה יותר מדי כמו בחנות (ממש..) ולא יראו שהשקיעו הרבה זמן בתחפושת (כי ילדים חושבים על זה...). הניסיון במכפלת היה קצת פחות מוצלח בגימורים אבל בלוק הכללי הייתי מאוד מרוצה.

אז בין בגד לבגד יש לי כמה פרויקטים קטנים שחוסכים ומחדשים. אבל אין לטעות שההנאה האמיתית שלי, והסיבה האמיתית בגינה התחלתי לתפור היא הבגדים של עצמי ועל כן בפוסט הבא אחזור לשמלות ואציג את אחת השמלות הכי שימושיות ומגניבות שלי – השמלה לליד הסדר.