במיוחד בשביל המכונה שכרנו אוטו והבאנו אותה הביתה מהתיקון. בעלי האלוף תפר לא מעט בחייו וישר פתחנו יחד את המכונה ואחרי כמה תפרים ונסיעת מבחן הוא התחיל להשתעמם. התקשרתי לאמא שלו שתופרת כבר שנים וקבעתי איתה שישי אחרי הצהריים שתלמד אותי לתפור.
לפני הפגישה איתה הכנתי את הגזרה שמצאתי באינטרנט. הדפסתי הכל על A4, הדבקתי יחד את החלקים וגזרתי את החתיכות לפי המידה שלי. לאחר מכן נסעתי לנחלת בנימין. זה החלק שהכי חיכיתי לו, לפשפש בבדים, לדמיין, להכין איך ומה שאני רוצה. לו רק זה היה כזה קל..
כבר כשנכנסתי לחנות הראשונה שאלו אותי איזה בד אני מחפשת. מילמלתי.. "כותנה.." וכמובן התשובה לא סיפקה אותם, "איזה כותנה?" הם ראו את המבוכה על פני ושאלו מה אני תופרת. שכבר הבנתי איזה בד כדאי לי גיליתי שהמבחר מבלבל כל כך. אחרי שנכנסתי ויצאתי משלוש חנויות שמונה פעמים היו לי שתי תובנות. האחת, רק בד חלק ואם אפשר שנראה אותו דבר משני צידיו. למרות שהייתי קלולס לחלוטין עדיין הבנתי דבר או שניים בחומרים ועיצוב. לא רציתי להסתבך עם הכיוון של הבד או טקסטורה כשאני אפילו לא יודעת להפעיל מכונת תפירה. יש לי מספיק ללמוד מהשמלה הזו. התובנה השנייה עסקה יותר בפאסון שלי. מצאתי כותנה בצבע כחול כהה וחשבתי לעצמי שזה מאוד אלגנטי ולא אוכל ללכת עם השמלה הזו ביום יום כמו שתכננתי. כבר שם החלטתי שאין יותר מדי אלגנטי ואם עד היום הסתפקתי בבגדי החנויות ולבשתי מה שהיה בארון – מהיום אני יכולה לעלות כיתה ולהתלבש כמו שצריך – קום איל פו.
אחרי ביקור קצר בסידקית (מספריים, גיר, סיכות, מחטים, חוט, רוכסן ופס אלכסון אדום) היה לי הכל. הצטיידתי בבד, בגזרה ובשאר מרכולתי, לקחתי את הדרכון ונסעתי למודיעין.
